<h1>פסקי ריא"ז — גיטין</h1>
<h2>דף לד:</h2>
מכר עבדו לגוי ומת קנסו בנו אחריו לפדותו. לוה עליו מן הגוי וקבע לו זמן שאם לא יפרענו עד זמן פלוני ימשכננו בחייו, בין שהקנהו לגופו בין שהקנהו למעשה ידיו והגיע זמן ולא פרעו, אע"פ שלא משכנו הגוי בחובו שדעתו לגבות מעותיו מן הלווה, הואיל ובידו למשכנו כשירצה הרי הוא כמי שמכרו לו ויצא לחירות, וקונסין אותו לפדותו, ואם עד שלא הגיע זמן לפורעו שבידו לפדותו לא קנסו אותו ולא יצא לחירות, כמבוא' בקונטרס הראייות בראיי' כ"ט.
<h2>דף לה.</h2>
המטמא תרומתו שלחבירו, והמערב תרומה בחולין שלחבירו, והמערב יין נסך ביינו שלחבירו, הרי כל אלה היזק שאינו ניכר, ואם היה מזיד חייב לשלם ואם היה שוגג פטור, וכבר ביארנו עניין זה בפרק הגוזל עצים.
